בפני בקשת החייבת 4 להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא, ביטול מינוי כונס הנכסים וסגירת התיק, בטענה עיקרית, כי ברצונה לפדות המשכון, שהוטל על הנכס ובכך לשלם החוב לזוכה במלואו ולהותיר הזכויות על הנכס, כפי שהיו ערב הליך המימוש.
הנכס, נשוא ההליך, נמצא בבעלות ארבעת החייבים בתיק, כאשר לטובת הזוכה נרשמה משכנתא ב- 22.05.96, על כלל זכויות הבעלים בנכס.
בקשת המימוש הוגשה לאחר שהחייבים לא פרעו תשלומי ההלוואה במלואם ובמועדם וזאת ביום 11.11.12.
הנכס, הידוע כגוש 7113 חלקה 100 תת חלקה 3 המצוי ברחוב פרישמן 41 תל-אביב, פורסם למכירה בהתאם להוראת רשם ההוצאה לפועל, בוצע הליך התמחרות והוגשה הצעה גבוהה בסך של 1,680,000 ש"ח, בשווי של 20% מעל שווי הנכס, כפי שנקבע בחוות דעת שמאי.
הודע למציע, כי בקשה לעיכוב ההליכים הוגשה על ידי החייבת 4 ורק לאחר מתן החלטה בבקשה זו, ניתן יהא להמשיך בהליכי המכר אם בכלל.
לטענת החייבת 4, המחזיקה ב- 25% מהזכויות בנכס, אין באפשרות כונס הנכסים לשלול ממנה את הזכות לפדות המשכנתא העומדת על סכום של כ- 100,000 ש"ח, בטענה כי קיימים נושים נוספים, שעל האינטרס שלהם עליו להגן וזאת בהתייחס לעובדה ששווי הנכס הינו פי 14 מהחוב לזוכה.
לטענתה, עוד במהלך נובמבר 2013 נערכו פניות לכונס הנכסים לבירור גובה החוב, על מנת לפרוע אותו ולחילופין, הודע לכונס כי ברצונה לפעול למימוש הנכס בעצמה, כאשר ביום 01.12.13 השיב הכונס, כי הוא דוחה בקשתה, נוכח קיומם של נושים נוספים של כלל בעלי הזכויות בנכס ולדבריו, היות ו"
על פי ההלכה הפסוקה מתוקף תפקידי ככונס נכסים אינני אמור לדאוג רק לטובת הנושה המובטח, שלטובתו רשומה המשכנתא על הדירה, במקרה דנן בנק לאומי לישראל, אלא גם לדאוג לטובת יתר נושי החייבים".
עוד הוסיף כונס הנכסים, במענה לבקשת החייבת 4, כי אחד החייבים האחרים, בעל זכויות שוות בנכס, הודיע כי הוא מתנגד כי החזקה בנכס תועבר לחייבת 4 וכי בקשת החייבת 4 לממש הנכס בעצמה, הוגשה במועד מאוחר מזה הקבוע בהוראת סעיף 81ב1(ב).
החייבת טענה, כי החובות, בגינן הוטל עיקול, אינם חובות שנובעים מפסקי דין, אלא מטענות בעלמא של צדדי ג' ו/או מעיקולים זמניים, שהוטלו בתביעות שטרם הסתיימו ולכן יכול ויבוטלו.
החייבת הביאה פסיקה לתמוך בטענתה, לפיה עת מבקש חייב לפדות משכנתא, אין למנוע זאת ממנו, ביחוד כאשר עסקינן בדירה, אותה הוא מבקש "להציל" וטרם הסתיימו יתר ההליכים במסגרת הכינוס, כגון אישור מכר, העברת כספים וכיוצ"ב.
כונס הנכסים, בתגובתו, טען כי תיק ההוצאה לפועל נפתח לפני למעלה משנה ורק לאחר שהנכס פונה על ידי כונס הנכסים, על פי צו, נאותה החייבת 4 לפנות בבקשתה לפרוע את חובה לנושה המובטח בלבד, תוך קיפוח יתר הנושים, שהטילו עיקול על הנכס.
לדבריו, החוב כיום, לזוכה, עומד על סך של כ- 100,613 ש"ח ולא ברור מדוע השתהתה החייבת 4 בעתירתה הנ"ל.
לטענת כונס הנכסים, משהוטלו עיקולים על זכויות החייבים בנכס, הוא מתנגד בתוקף להתיר לחייבת 4 לפדות המשכון, כנגד תשלום החוב לזוכה.
כונס הנכסים הפנה לפסק דין ברע"א (ת"א) 1569/08
בורשטיין צחי נגד משכן בנק הפועלים בע"מ, שם לדבריו נידונה סוגיה דומה ובקשת החייב נדחתה, לאחר שנקבע כי על כונס הנכסים לדאוג גם לאינטרס של כלל הנושים ולא רק של הנושה אותו הוא מייצג.
כונס הנכסים אזכר פסקי דין נוספים, לביסוס טענותיו, וביניהם פסק דינו של בית משפט העליון ברע"א 9764/03
בנק מזרחי המאוחד בע"מ נגד עו"ד בן פורת ואחרים (הלכת בן פורת).
כונס הנכסים ביקש בנוסף לדחות בקשת החייבת 4 בטענה, כי החייבת 3 הודיעה על התנגדותה להעברת החזקה בנכס לידי החייבת 4 והיות ולחייבת 3 זכויות שוות ערך, יש להביא עמדתה כשיקול במתן ההחלטה.
ב"כ החייבת 4 אינו מסכים לעמדת כונס הנכסים, לפיה בשל תפקידו עליו להגן על נושים אחרים או "לרדוף" אחריהם, על מנת לוודא מימוש המשכנתא ומכירת הנכס.
לטענתו, בפסיקה נקבע ההיפך וזאת ביחוד במקרים בהם טרם נסתיים הליך המימוש, כפי שהובא בפסק הדין שניתן ברע"א (ת"א) 49241-12-10
עמרן מיכאל נגד בנק מזרחי טפחות הקובע, לדבריו, כי כונס הנכסים אינו שליח של כלל נושי החייבים וכאשר קיימת אפשרות להסדיר סילוק מלוא החוב לנושה המבוטח,
בטרם נפגעת זכותו של צד שלישי בתום לב
, יש להתירה וכפיית מכר בנסיבות אלו, הינה בניגוד לתכלית הרצויה.
בתחילה, טען ב"כ החייבת 4 כי פינוי הנכס נעשה שלא כדין, אך במסגרת הדיון שבפני חזר בו מטענתו והוסיף, כי אכן פנה בבקשה לתיק ההוצל"פ, לאחר ביצוע הפינוי, אך לדבריו פנה עוד קודם לכן לכונס הנכסים ונתקל בסירובו.